ניק בייזר ז"ל

21/12/2023

ניק.

ניק מכיר אותך מחודש ספטמבר 2018.

נפגשנו 8-10 פעמים בבית הספר בו למדת ועוד כ-50 פעמים במסגרות הבאולינג בליגת בתי ספר ובליגות העמותה, הצטרפת למסגרתנו בעמותה להיות שחקן מלווה לספורטאי לצרכים מיוחדים.

כבר במפגש השני אתה לקחת תחת חסותך את מקס קרסבו, ומשם ראיתי בכם צמד חמד.

לא פעם פגשתי אותך לוקח את מקס לסרט/לאכול פיצה ולהסתובב בביג, תמיד ניסית להתחמק מלפגוש אותי כאילו מתבייש, לא הסרתי ממך מבט עד שמבטנו הצטלבו ואז בלית ברירה פסעת יחד עם מקס לומר שלום.

ואני כולי עם חזה נפוח אומר לעצמי תראה המיזם שלך שלי/שלנו קורם עור וגידים לראות איך ילדים נותנים מעצמם לזולת ומלווים גם בחיים הפרטים את הספורטאים בעלי צרכים מיוחדים.

במפגשים ביננו בליגה לבתי ספורט מעורבות חברתית היית מוביל ראש קבוצה תמיד ידעתי שיש על מי לסמוך בהסעות בארגון התלמידים ועוד......

כשהגעת לבאולינג ראיתי את הזיק בעיניים איך אתה משתוקק להגיע למסלולים ולהתחיל לזרוק כדורים.

גם כשעברת למסגרת לימודים אחרת לא עזבת את העמותה ואת מקס ושניכם הצטרפתם לליגות העמותה בערב, גם כשלא הלך לא התייאשת והגעת מידי שבוע למשחקים.

רכשת לעצמך כדור באולינג, תיק ונעליים כי רצית להתקדם ולהצליח.

אני זוכר עד היום את המכתב (אני לא מצליח למצוא אותו) שכתבת לי איך אתה רואה את עצמך בעתיד,

כתבת שאתה תחייה בקיבוץ כפר או מושב ותגדל לך בעלי חיים ויהיו לך סוסים.

אהבתך לחיות מעידה על מי שאתה.

ביום 7/10/2023 מדינת ישראל חוותה אירוע מכונן בו נרצחו נטבחו נשרפו ונלקחו לשבי מספר בלתי נתפס של חטופים.

אתה ניק נחטפת מאוגדת עזה ונלקחת לשבי החמאס חי.

ביום שישי 15/12/2023 לאחר 70 ימים בשבי בשעה 03:18 קיבלתי את ההודעה על מותך "רצחו אותך" ובערך בשעה 10:00 ההודעה פורסמה ברבים.

אימא קטיה ואבא סרגי וביחד עם האחות ניקול והחברה הפכו כל אבן כל פינה בכדי להשיבך הביתה חי ובריא שתמשיך להגשים את החלומות, דבר אשר לא צלח לצערי לצערנו.

דע לך ניק.